אני הגבר וכו'. הנה ארז"ל פ' חלק אמר רבא תלת מאה כודניתא טעון נגרי דפרזלא דשליט בפרזל' שדר ליה נ"נ לנבוזראדן וכולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלם שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכלפות יהלומון בעא למהדר אמר מסתפינא די יעבדון בי כדעבדו בסנחרב נפק בת קלא ואמר ליה שוא בר שוא מטא זמנא דמקדשא והיכלא למקליה פש בהדיה חד נרגא אתא מחיה בקופיה ומפתח שנאמר יודע כמבי' וכו' וכן באיכה רבתי שתשש כחו של נבוזראדן והיה רוצה לחזור עד שהורו לו שמן השמים היו לוחמים עם ישראל ובא האות שהיתה החומה נבלעת בארץ שני טפחים בכל יום. עוד ארז"ל גלתה יהודה מעוני וכו' אמר ר' אלעזר משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה העבד מזדזע מן בן המלך עד שכפת לו המלך ידי בנו לאחוריו אף כאן א"ל הקב"ה לנ"נ עלה לירושלים והיה מתייר' עד שכפת לו ידי מיכאל שנ' השיב אחור ימינו מפני אויב ומה גם בחרבן בית שני שנכנס טטוס על בר דרומאי והסיר כתרו והניחה לארץ וכרע על ברכיו לפני הקב"ה ובכה ויתחנן לו איך היה הקב"ה מסרו ביד איש אחד ואח"כ הגלה את כל ישראל וגאה גאה כנודע ועל אלה יתכן מתאונן המקונן ואומר אני הגבר וכו' והוא כי ידוע שהגוי אשר משליט הוא ית' על ישראל בהעותם הוא הנקרא שבט עברתו של השי"ת או שבט אפו כד"א הוי אשור שבט אפי ובזה יאמר המקונן אני הגבר בעל תגבורות ראה עני והכנעה בשבט עברתו ית' הוא נ"נ ושלוחיו שנכנעים היו תחלה ועכ"ז אותו שבט עברתו בעל העוני גבר עלי ונהג ויולך אותי בשביה ולא מהיות בגוי ההוא איזה זכות כי הלא הוא חשך ולא אור שאינו כמונו שאם בחשך העונות נלך יש לנו גם כן אור זכיות ממקום אחר ועכ"ז אך בי ישוב הוא יתברך יהפוך ידו ונגעו כל היום לחדשו לגוי ההוא בעשותם הרעה לא יפקוד עליהם:
או יאמר כי יש כמה משלחת מלאכים רעים אשר על ידם יפקוד ה' על צבא החטאים בנפשותם והם אף וחימה וקצף זעם ועברה וכיוצא בהם ודעת קדמונינו כי הרפה שבהם היא העברה שעל כן הוא מלשון העברה כמדובר במקום על פסוק לא יועיל הון ביום עברה לומר שאפילו בקלה שבמדות ופחות הרוגז לא יועיל ומה גם על השאר. ונבא אל הענין אמר המקונן כמתאונן על צרת ישראל אני הגבר שהיה לי התגברות לראות עני כלו' ויכולתי לסבול ולא מתי בינתים א?ור כי אין זה כי אם שהיה בשבט בחינ' עברתו ולא אפו וחמתו הקשי' מעברה והנה באחד משני דרכים יכלכל איש מתחלת הצרות אחת אם בין צרה לצרה יהיה ריוח הארת טובה בינתים כי בו יקנה כח מתשת הראשונה לקבל את שאחריה. ב' אם הצרות תהיינה תכופו' זו אחר זו כי אז נעשה לו כטבע כדאמרי אינשי דמלפא תיכלא ולא בהתה וזה יאמר מי יתן והיה המכלכל הצרות לסובלן היות אור איזו טובה בין חשך צרה אחת לחשך חברת' כי אם הסוג השני שהוא היות תמיד הוה על הוה בלי הפסק שהוא כמשל חשך תמידי בלי אור בינתים וזהו אותי נהג וכו' לומר מה שנהג אותי לנחותני לסבול הצרזת היה חשך מוחלט תמידי ולא אור כלל בתוך החשך כי אם שהחשך שהוא משל אל הצרות היה נמשך בלי אור בין קצת החשך לקצתו וכן יחסדני שומע ואהיה כמו אכזב באמור אלי מי יאמין לשמועתך שכל אלה באו לך ובלי הפסק ויכולת עמוד לזה אני אומר אך בי ישוב יהפוך ידו לומר גם שלא היה הפסק בין זו לזו אך זאת היתה לי מאתו יתברך כי אחר היות בי המכה בי ישוב יהפוך ידו כלומר בי בעצמי בגופי ישוב יהפוך ידו של דין לרחמים שהוא לחזקני למען יהיה לי כח לסבול אמנם הצרה במקומה עומדת כי לא ישוב להסיר הצרה כי אם בי בעצמי להבריאני ולהחזיקני לסובלה שאם לא כן לא יכולתי לסבול כי הלא בלה בשרי וכו':
עוד יתכן דרך ישרה נמשכת בכל הקינה מראש ועד סוף ומלמדנו דעת איך יתנהג האדם אשר כבדו יסורין ופורעניותיו לבל יקוץ חלילה ויבעט בתוכחות על עון כי אז יסוריו לא יסורו ממנו ועון עצמו אינו נמחק ויורש תרתי גיהנם ויהיה עדי אובד חלילה כי אם עודנו בקרב צרה זכור יזכור כל אשר חטא פשע ועוה לאדון הכל אשר בראו וישקיף ויראה אם יש יום מיומים אשר יאמר כי לא חטא בו לה' מן היום אשר עמד על דעתו ואז תפקחנה עיני שכלו ולבו להיות הולך וזוכר את אשר היה עוכר רוחו ונשמתו ברפש וטיט ממעשיו המכוערים מרים ומאררים ואז ישיב אל לבו כי צדיק ה' כי עשר ידות לו במעשיו הרעים על צרותיו ויסוריו ואז יצדק עליו את הדין וישוב אל ה' וירחמהו ואם כה יעשה אל יחזיק טובה לעצמו כי אם לה' לבדו כי הוא ברוב רחמיו הסומך ותומך את האדם בל יפול ברשת זו טומן לו יצר סמוך כתוא מכמר כי אל חי בבא לבב אנוש להרהר על מדת פורעניותיו יערה עליו רוח ממרום להשיב אל לבו אמרים אמת נגד רעיוניו הרעים כי יזכרנו אשמותיו אשר גברו על אנחותיו וצרותיו ויתן לו אל לבו כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו על היות רחום בדין שאם היה דן אותו כמעשיו היה כעשן נמלח כי אוי מי יחיה משימו אל מדת יסוריו כמדת עונותיו. והן אלה דברי הקינה הזאת כאשר יבא בס"ד באר היטב על כן חיברה היוצר מתחלה אחר סיפור מציאות הרעות כראשונות למען יקוננוה בני ישראל יקוננו אותה למען ילמדון כל סובלי יסורין ליראה את ה' פן יפתם יצרם להרהר על מדותיו יתברך חלילה באמת באמור כי כמקרה הזה קרה לשבורי לב עם בני ישראל בבא כל רעתם על ראשם בגלות בבל המר והנמהר ובקום פעמים צרה בגלות אדום כדעת רז"ל כי גם השני רמוז ונזכר בקינו' כי הלא כובד הצרות היה מביאים להרהר חלילה ולהתייאש מכל סוגי הטובה העתידים לבא לולי ה' היה למו להריק להם ברכת רוח דעת ויראת ה' להכיר בטענות וידים מוכיחות כי אדרבה טוב להודות לה' שהחיי' וקיימם ולא כלו באפו כי לא כעונותיהם גמל עליהם וכי כל ארחות ה' חסד ואמת כי לא יטיב ה' ולא ירע בבחינות נגדיות כי אם זה וזה כרוב חסדיו כי מאמר איוב צדק באומרו ה' נתן וה' לקח כי כמו שנתן ברחמים כך לקח ברחמים עוד חנני ה' לדעת כי אשר השיבו אל לבם כי צדיק ה' לבטל אשר היו באים להרהר מה' צבאות יצא התעוררות ההוא לבל יהיו עדי אובד בשני עולמות חלילה ואז נתנו אל לבם לחפש דרכם ולשוב עד ה' בתשובה שלימה ובגלל הדבר הזה היוצא מדברי הקינה הזאת כל החי מכל בשר יתן אל לבו לדעת את יוצרו בל יפתנו יצרו לקוץ בתוכחתו יתברך כי יכיר כי קלקלתו תקנתו ולטובתו נשברה רגל פרתו להטיב לו באחריתו. ונבא אל הענין והוא כי הנה ידוע מרז"ל כי עניו' בכף אחת ושאר יסורין בכף שניה מכריע את כולם ושעל כן בחר איוב בשאר יסורין מבעוני כד"א כי על זה בחרת מעוני ובגלל הדבר הזה דרכו יתברך לבלתי יסר את האדם בשני הסוגים רק בא' והלואי יכול עמוד אך בשתים לא יתחתן כי מי יעצר כח לסבול יסורין ועוני כאחת:
ונבא אל הענין אמר המקונן כמדבר בעד ישראל כאיש אחד הנצב אחר הלהב שבלבו על כפל יסורין מר ונאנח סר וזעף מנהמת לבו אוי לי כי נדמתי כי אני הגבר ראה עני הוא עניות עם שבט מכת עברתי כאחת אשר שני הסוגים מי גבר ולא ימות בהם והנה דרך אנשים בראות שני סוגי יסורין נוגשים אצים עליו כי הוא ישאג מנהמת לבו ויתר ממקומו ואין מרפא כ"א רק רע כל היום להרהר חלילה על משפטי צדקו יתברך ולהתייאש מן הרחמים אומ' בלבו כי אל נקמות ה' בשנאה הדפו לינקם ממנו ולא לנכות עונו ויתן תפלה לאלקים חלילה והוא הדבר אשר קרה לעם בני ישראל כאשר גלוי מארצם כי הוכפלו עליהם הצרות הנאמרות באמת ויאמרו בלבם בהרהורים דברים אשר לא כן ובכללם לפקפק בכל הטובות המקוות לעתיד בימות משיחנו ותחיית המתים וכל הנחמות אשר השמיע ה' מפי הנביאים קודם החרבן וזה אומר כגונח מלבו כל איש ישראל כאיש אחד אשר גלו כיום אף ה' אני הגבר ראה עני מצורף בשבט עברתו המכה מכות גדולות ונאמנות כאשר יזכירם ואמר כי הנה עוצם רעתם בהתחברם כמעט הייתי מאבד עולמי ונוגע באמונתי באבוד בטחוני באומרו כי אשר הוכ' כמוני באכזריות חימה אין זה כ"א שאלקים עזבו ולא ישוב ירחמנו לא בעה"ז כי לא יבנה עוד פה ולא יכונן לעה"ב וגם לא תחיינ' עצמותיו אחרי מותם וזהו אותי נהג ויולך ומטרידני מן העולם סברת חשך ולא אור סברת כפרת עון לולי שאלקי אבי בעזרי ואך בי ישוב יהפוך ידו הרחמנות כל היום להשיב אמרי ברעיוני להחזיק באמונתי ובתקותי ואמונה ענני וישוב ירחמני כאב את בן ירצה. והנה אחר אשר ערוך שולחן שלשת מערכות עולם הצרה ורוע הסברה ותקונה חל עליו חובת ביאור מעמד שלשתן ועל הראשונה דבר עד פסוק ותזנח משלום וכו' והשנית משם והלאה והשלישית מפסוק זאת אשיב אל לבי וכו' והוא כי הראשונה היה מקום לדבר ולומר הרעות להרהר באמונת התקוה והיא אחת מעיקרי הדת גם שהיה לך עוני ויסורין על כן יאמר אל נא נוראות אתפלא כי הלא זולת היות עוני עם היסורין גם היסורין מפאת עצמן היו כפולים ומכופלים ומשוללי תרופה על כן אוי לי מיצרי האומר אלי כי אין לי תקוה כי געלה נפשו יתברך וראה בעיניך כי כן הלא סגופי אויבי רבו עלי קצת במכות משונות בלי תרופה ולא ממיתות מיד למען הפליג בצער מתחולל עד מצוי הנפש וקצת אשר בבתי כלאים הוחבאו או באו במערות צורים ובנקיקי הסלעים מפני חמת המציק ימים רבים עד שבחשך ידמו ושם ימותו. והסוג השלישי הניתנים ביד אויב כלואים בחדרי בתיהם בל יראו אור פן יצאו ויברחו להמלט על נפשם הרביעית אשר לא צדו והמה בורחי' בשוקים וברחובות למצא מנוס למו לבלתי יפלו ביד אויב ובראשון היחל ואמר בלה בשרי וכו' והוא כי הלא נקטינן במסכת חולין כי אם נשבר העצם אם עור ובשר חופין רוב עביו ורוב היקפו כשר דהדרה בריא אך אם העור ובשר החופין בלוי ומעופש ונפסד איננו מעלה ארוכה ואבד תיקונו וזה יאמר מי יתן ושיבר עצמותי והשאיר עור ובשר שלמים להעלות ארוכה אך שתי רעות נוסדו יחד כי בלה בשרי ועורי לבל יהיו ראוים להבריא להשתבר העצמות ואחרי כן שיבר עצמותי הנה כי מלבד כפל עוני וצרת הצרה גם היא היתה צרורה כפולה ומשוללת תרופה ואל יאמר איש הלא תתלונן על שבלה בשרך ועורך ושיבר עצמותיך כלומר שהיית כגוסס ימים רבים ומי יתן והיו הורגים אותי כמו רגע ולא אאריך במיתתי כי הלא הביטו וראו גדר הענין כי הנה היה זמן שהאויב בנה עלי ויקף שהוא במצרים שהיו נותנים הילדים בבנין ובונים עלי ומקיפים סביביו חומר ולבנים וזהו בנה עלי ויקף הנה נקל היה מזה כי לא היה רק ראש ותלא' כמי שהשקוהו סם המות הממית מיד ואחר כך מעמיסי' עליו דבר שבו נלאה וזהו ראש שהוא ראשי חיוון שהוא סם המות ותלאה אח"כ כאשר היו בונים על הילד מיד היה מת ומה שמעמיסים עליו אחרי כן אינו מרגיש כלומר אך לא כן אנכי כי הייתי מוקשי מות ימים רבים ואלו הייתי מת מיד הייתי נח ובלתי מצטער אלא עשק בי אח"כ:
או יאמר כי הנה הסומא אם צדיק הוא הוא בן העולם הבא ונקרא בן חורין ק"ו משן ועין ולא יהיה חשוב כמת מיתה עולמית רק בעולם הזה בלבד אמר הנה הייתי כמתים לעולם מיתה עולמית גם לעולם הבא כי עיני היו אתי ולא נראה עוני כאשר לסומא ועל השנית אמר:
גדר בעדי וכו' והוא כי דרך השבאים להסגר העבד בבתי החצרים אשר להם חומה סביב ובריח ודלתים בל ימלט על נפשו והנה ינסו אם יראו אותו שיצא יצוא ומביט מוצאיו למסעיו לראות אם זה הדרך יברח וימלט הלא יאמר בעליו הנה ידיו לא אסורות ורגליו לא לנחשתים הוגשו ונושא עיניו לראות ברע אולי יחתור חתירה וכיוצא מתחבולותיו לנוס ע"כ ישם בסד רגליו ויאסרהו בכבלי ברזל אך אם יהיה שקט על שמריו ממקומו לא ימוש יבטח עליו ויניחהו במשמר ולא יאסרהו אמר ראו נא כפל רעתי כי הלא גדר בעדי לבל אנוסה מפלט לי ואני לא אצא ממקומי לבלתי תת מקום לחשוד כי לתור לי בית מנוס אני יוצא ואעפ"כ הכביד נחשתי וש"ת הלא על אסורים בזיקים מצינו תפלה מועלת כד"א יושבי חשך וכו' אסירי עני וברזל ויכנע וכו' ויצעקו אל ה' וכו' ואם כן יהיה קולי אל ה' ואזעקה ויושיעני אוי לי כי לא עלי נאמ' זה כי שערי תפלה ננעלו גם כי אזעק ואשוע אצ"ל גדר קבלת זעקה האמורה באסורים ויזעקו אל ה' בצר להם וכו' כ"א גם גדר קבלת תפל' שתם תפלתי כי גדר קבלת תפלה נסתם גם בכפל זעקה ושועה. ועל הכת החמישית הנחבאים לבדם אמר גדר דרכי וכו'. לומר הלא העושה כן אין קצה לתבונת מצודים וחרמים ללכדו עד יפול בשחת רשתם וחצי שדי עמו אשר חמתם שותה רוחו שימררוהו ורובו ואין מציל מידם והנני מגיד אחד מדרכי התנכלותם והוא כי בדרכים הרחבים אבד מנוס ממני כי הלא גדר דרכי בגזית ואם אמרתי אמלטה נא בנתיבות הצרים המסתעפים מצדי הדרכים מי יתן ויהיו ישרים וכאשר לראש נתיב' ואתייצב שעיני לנוכח יביטו לראות אם פרשו רשת ליד מעגל או כרו שוחה ללכדני או מהמורות בל אקו אך נתיבותי עוה כמין גם וכיוצא ועל כן בהיותי בראש הנתיב נחפז לרוץ לא אוכל לראות רק מה שמראשו עד התחלת עוותו ואני לתומי החישה מפלט לי וארוצה מראש הנתיב ובהגיעי אל מקום העוות לא אעצור כח לעמוד משטף מרוצתי עד אראה מה יהיה רעה על הארץ רק אדרבה או' בלבבי ויהי מה ארוצה ושם אפול שדוד כי שם אויבי נחבה שיארוב במסתר באחד הקרנות החשיכים או אחת הפחתים הנמצאים יבא שמה בחצים ובקשת לירות במסתרים מידי עברי וזה דוב אורב הוא לי ארי במסתרים והנה להיות כי יריית החץ צריכה כיוון להתיישר נגד מקום החפץ אל השערה ולא יחטיא וכמה פעמים יקרה יורה המורה נוכח פני אויבו ויוצאת החץ מידו טרם הגיע אליו יחוג וינוע ממקומו ולא תתיישר נגדו ותהיה ירייתו לריק וטרם ישנה לו יעבור והנה איננו על כן מה יעשה הבעל חצים לירות במסתרים ולא ימלט נפשו שכנגדו כי אם יהיה לפניו כמטרה לחץ ולא יחטיא החצי מלהעבירו ישית עיניו על דרכי האיש לדעת דרך יעבור בו ובמקום צר ואפל ממנו ימלאנו סירים וקוצים קשים ורבים כדרך אנשים בנכליהם יעשו כלי ברזל בעלי ארבעה עוקצים מחודדים כל אחד שבכל צד שיוטלו ארצה ימצא כל אחד שלשה עוקציו למטה כספסל בעל שלש רגלים והעוקץ האחד זקוף למעלה שאילו האחד שיפול עליו שיתחב מיד על בשרו והדרך אשר יעבור שונאו ימלאנה מהכלי ברזל האלו לבל ימלט העובר בחפזו לרוץ או באפלה ואז בא לישב להסיר לאטו והוא יושב עליהם ויכנסו ארבעה חמשה בגופו בא לסמוך ידו על הארץ לקום ויתחב אחד בכפו ואז ישתומם כשעה חדא יושב משומם לא ינוע אנה ואנה עד יראה עזר כנגדו ואז היושב במארב ידרוך קשתו כאויב כי יראנו כמטרה לחץ ממקומו לא ימיש כי לא יחטיא החצי מלהעבירו ובבטנו יורישנה ואז מבטן לקבר יובל אמר כי כחזיון הזה קרה לי בברחי מיד שונאי כי נתיבותי עוה ולא אראה מה שמהעיות והלאה בהחילי לרוץ בראש הנתיב לברוח והנה דרכי סורר בסירים וקוצים ומה גם אם היה מקוצי הברזל ובמרוצתי בהחפזי לברוח לא שמתי לבי ועפעפי לא יישרו נגדי להביט על הארץ ויפשחני בקוצים ועי"כ שמני שומם לא אתנועע אנה ואנה אז אויבי אשר במסתרים הוא כדוב אורב לי דרך קשתי ויציבני בתחבילתו זאת כמטרה לחץ אשר לא תתנועע ומי יתן ירה החצי להעבירני מיד מן העולם שיבוא בלבי בני אשפתו כי ממנו תוצאות חיים ואז ינוח לי אך הביא בכליותי בני אשפתו כי הוא מקום שאין החץ ממית בו כמאמרם ז"ל פרק אלו טרפות נמצאתי מצטער וגוסס ואינני מת במהרה. ובזה זולת צערי מכאבי גם הייתי שחוק לכל עמי אויבי חנם כפריצים שבבית שני שעל חורבן ההוא ידברו גם כן הקינות כמבואר ברז"ל ואהי נגינתם כל היום כי יהיו ?יחורי אלה על הסדר הנזכר לחץ בעיניהם ויערכו שיר וניגון בספרם ענין נתיבותי עוה דוב אורב וכו' דרכי סורר וכו' ובא החץ בכליותי למען יתמיד ברעה ולא ימות:
השביעני וכו'. ארז"ל השביעני במרורים ליל פסח הרוני לענה ליל תשעה באב ויהי' עניינם שהרגישו שמהראוי יאמר מרורים או ממרורים שאין לבי"ת יחס בזה אך הוא לומר ראו נא רעתי כי הלא בלילה שאני עושה זכר מרורים של מצרים כד"א על מצות ומרורים וכו' אז השביעני משמנים ושובע שמחות וזהו השביעני במרורים כי השביעני שובע וטוב עם מרורים שהוא בליל אכילת מרורים ועתה בלילה כיוצא בו שביום שחל פסח חל ט' באב הרוני לענה ועל דרך הפשט יאמר הלא אמרתי כי ראיתי עניות עם שבט עברה והלא ספרתי העבר' כי רבה היא והנני בא לספר העוני והוא כי הנה אחרי כל הרעות הגדולות אשר יזון כראוי לא ירגיש חצי הצער אמר אדרבה מה שהייתי שבע לא היה בלחם אך במרורים רבים מסירים תאות האכיל' ויהי' כשבע וזהו השביעני ולא בלחם רק במרורים הרוני ולא ביין רק לענה והוא כי הצרה עצמה משבעת והכעס והדאגה על צרתו היא כשתיה שעל האכיל' והיא כלענה שהיא מרירות ודאגת הרעה ואמר הייתי שחוק לכל עמי כמדובר:
ויגרס וכו'. הנה סוף הפסוק עם ראשיתו בלתי מתייחסי' אך יאמר אם באתי לשבוע לחם לא אצליח כי דרך אורחים במדברות לאפות ככר לחם בארץ על האפר אחר גריפת האש ולבל ידבקו החול וצרורות בעיסה מרבים עפר תחת האש לבל תדבק העיסה בגרוף הגחלים אמר ויגרס בחצץ שיני מהחול שנדבק בעיסה וש"ת הוחסר אפר להרבות תחת האש לאפות עליו הנה איננו כי הלא הכפישני באפר ולא נשאר להרבות תחת האש ע"כ נדבקו הצרורות בככר ויגרס שני:
ותזנח וגו'. עד כה סיפר מהומיית גלגל צרותיו כי רבו בא ויאמר איך הי' נמשך מהן אבדן תקוה מהטוב המקווה חלילה כי הוא עיקר מעיק' הדת יאמר ותזנח וכו' ולבא אל הענין נשית לב אל הכניסו בשלום וצאתו בטובה והחילו בנפש וצאתו כמדבר על עצמו ובשרו באומר נשיתי והכנסו בזניחה שהוא לשון ריחוק כד"א והאזניחו נהרות וצאתו בשכח' באומרו נשיתי אך הנה הן אמת כי אין שלום באמת לנפש עם הגוף בהיות דבק לגוף זוהמת נחש כי נגדיים המה מן הקצה אל הקצה כי לולא נתעכר חומרו של אדם בחטאו לא היה מת כי שלום בינו ובין נפשו כי זך היה אך בהתעכר הוצרך למות להזדכך החומר להיות ראוי להתמיד עם הנפש אחר התחייה כי אז יהי' שלום בינו לבינה ושלום בעולם וכן ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן התעתדו לחירות ממלאך המות לולא שבה זוהמתן בעון העגל ועל כן היתה מסרבת נפשו של משה לצאת כי זך חומרו ושלום היה לו עם נפשו ולהורות כי זך היה נקבר על ידו יתברך כי לא היה בו חלאת זוהמא כיתר העם והן זאת ברכת ה' אל פנחס באמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום וארז"ל הה"ד בריתי היתה אתו החיים והשלום שעניינו אצלי שלא יהי' כיתר העם כי לא שלום בין חומרם לנפשותם כי ע"כ יצטרכו למות להזדכך בכור הארץ אך פנחס מעכשיו יהי' לו שלום בין גופו לנפשו לעד לעולם וזה הי' ענין עלותו בסערה שנזדכך חומרו בה כנודע ונעשה מלבוש זך להתלבש בו בבואו פה וזהו החיים והשלום שעודנו בחיים קנה השלו' ולא כמוני אחרי מות. ונבא אל הענין אמר כי מן המיצר עלה על רוחי כי הנפש והגוף כמעט אבדו תקותן והוא עון פלילי ועליו אמר למעלה אותי נהג וכו' והוא כי הנפש בראותה כל הרעות האלה חשבה כי רחוקה היתה עוד להשיג השלום המקווה עם החומר לעתיד כי המה מרו ועצבו וימאסם ה' כי על כן הניחם ביד שוסים ככל הכתוב בגלוליהם ולא יוכן עוד החומ' להיות לו שלום עם הנפ' ואני גם הגוף אז אמרתי נשיתי טובה כלומר אויה לי כי אין לי טובה לא בעולם הזה ולא בבא כי לא בלבד זאת רעתי אשר אני בה כעת אני מרגיש כ"א גם לא אנחם על הטובה אשר הית' לי בשנים קדמוניות לומר כי כאשר הית' לי טובה בתחל' גם ה' אשר נתן מנוחה אז נותן לעתיד כי הלא נשיתי טובה כי הכל נשכח כאילו לא היה כי גודל הרעה משכחת כל הטובה כאילו מעולם לא היה לי טובה וגם לא יהי' לי טובה לעתיד כי ואומר אבד נצחי וכו' והוא הנה אבד נצחי במעש' העגל שהייתי מעותד להיות נצחי קיים באיש ואבד אז אך היה לי תוחלת להשיגה אחר התחייה ועתה גם אבד התוחלת ההוא כי מאסני ה' לגמרי וזהו ותוחלתי מה' אז אבד נצחי היא הנפש הנצחית וגם החומר אשר לא יאושר כעת עד בא התוחלת העתיד בתחיה גם הוא אבד ואל נא יחשדנו שומע על המחשב' הרעה הזאת כי הלא:
זכר עניי וכו' ואין אדם נתפס על צערו והוא כי שתים רעות היו לי שכל אחת רעה רבה ובהתחברם אין קץ והיא עוני ועמו יסורין רעים ככל הנזכר וע"כ איש אשר שתים אלה לו לא יתפס כי יהרהר וזהו זכר עניי שהוא העוני ועמו מרודי שהם שאר יסורין שיחד שניהם יתייחסו ללענה וראש כי דאגת העוני ידמה למרירות לענה ומרודי עליה ידמה ושות' על מרורתו ארס חמס נחש וזהו וראש דמתרגמינן ראשי חיוון וטעמו וראו מה עצמו רעותי אלה כי הלא זכור תזכור ותשוח עלי נפשי והוא כי הלא לא תדמה דאגת החומר לדאגת הנפש בהעותם ובא עליהם רעה כי הלא החומר עפר יסודו ואין רעתו כרעת הנפש שהיתה בהיכלי מלכו של עולם והיא חלק אלוה ממעל מלחם אביה תאכל ותתענג בדשן בטרם תבא פה ובהתחברה אל חומר האיש ויחטיאנה ישפילנה ישפילה עד אבדון תאכל מרורת פתנים ומי גרם לה כל הרעה הגדולה אם לא הגוף אשר באה בו זולת כל צרות ויסורין אשר תסבול בחברת החומר פה שהיא גם היא תרגיש חלקה והנה הדעת נוטה תשמח בפיד משנאה הוא החומר בזוכרה כל הטובה עודנה בשמים עם ה' אלקים ואת אשר היסב לה החומר בהחטיאו אותה ויצר לה בעה"ז ובבא אמר הביטו וראו כי מר לי מאד על רעותי כי רבו ועצמו מאד כי הלא זכור תזכור שהם שני זכירות. א' מעלתה בטרם תבא פה. ב' אשר הרע לה בחברתי ואעפ"י כן במקום היותה שמחה לאידי אדרבה ותשוח ותצטער על נפשו כי תדאג על שברי ואין זה רק על כי רעתי רבה ואין קץ וא"כ אין לתפשני על צערי אם חשבתי זמותי ואומר אבד נצחי וכו' אמנם אלקי אבי הי' עמדי בל אובד עולמי ואך בי ישוב כמאמרו למעלה נגע אלקים בלבבי וזאת אשיב אל לבי על כן אוחיל ולא אובד תקותי כי אומר אוחילה לאל ייטב לי בעה"ז ובבא מה שאבטח בטובת העוה"ז באומרו חסדי ה' וכו' לומר הלא לא עזבני ה' ולא שכחני כי הלא רואה אני כי עוד ידו הרחמנית נטויה להיטיב כי הלא אשר לא כלינו באפו לא מהיותו נוצר חסד לאבותי היה כי הלא לדברי הכל תמה זכות אבות בימי ירמיהו אך חסדי ה' מפאת עצמו היה מה שלא תמנו לגמרי וכמו שמה שלא כלינו היה בחסדו יתברך כן אבטח שישוב להרבות להטיב כי גם שכלו זכות אבות לא כלו הרחמיו גם ירמוז שעם שאין אנו הגונים זה דרך רחמיו יתברך לרחם גם בלתי הגון כמאמרם ז"ל ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו ראוי וזהו כי לא כלו רחמיו כלומר המיוחדים אליו יתברך זהו על תקות טוב בעה"ז על אשר חשבתי תאבד תוחלתי מה' היא התחייה כאמור אמר שאשיב עוד אל לבי כי הלא חדשים לבקרים וכו' שהוא יתברך מחדש נפשנו בגופנו בכל בקר מזה אדעה כי כה יעשה לעתיד לבא וזהו רבה אמונתך באופן שעל משמרתי אעמוד ליחל לאל ממעל יעשה את אשר יחלתי חלקי כו' ותהי עוד נחמתי כי הנה חלקי וכו' והנה היה אפשר לומר שעם היות ושנהפוך הוא כי הנפש היא חלק אלוה ולא ה' חלק הנפש אמרה נפשי הפך האמת להנחם למה שהחלק הוא ההולך אחר הכל ולא הכל אחר החלק ובזה אעלה על עצמו שהקב"ה ימשך אחרי אך לא כן אדמה בפירוש ההוא שא"כ תנחומין של הבל יקראו כי הפך האמת המה וגם ראוי לשים לב אל מלת לו שהיא מיותרת, אך אחשוב יאמר הנה חלקי ה' אמרה נפשי כלומר שהיא אומרת הנני רואה שהוא יתברך מתנהג עמי כאילו הוא חלקי ולא אני חלקו כי הלא בכל מקום שגליתי שכינה הלכה ונמשכה אחרי כאלו אני הייתי הכל והוא החלק ואמר שכן הוא ששכינ' עמי ע"כ אוחיל לו כלומר אוחיל שיושע לו ימינו כי בכמה מקומות מצינו שישועתו הוא ישועתי כי לא יעזו' שכינתו חליל' וזה אומרו אוחיל לו ולא אמר אוחיל כמאמרו למעל' רק אוחיל לו שיושיע למענו ולא תאמר שכל דבקותו יתברך הוא עם הנפש בלבד ולמעל' שכינ' עמנו אך לא נבטח גם גופותינו שייטיב למו באחרית הימים שהוא היאוש אשר עשה כאומרו ואומר אבד נצחי וכו' כי הלא טוב ה' לקוו הם הגופים מקוי התחיי' כי לא יעזב' בשביל נפש שתדרשנו כי בהטיב ה' את הנפש ייטב גם לגופים הנלוים אליה והוא כנודע מענין הגלגולים כי נפש א' לא בגוף אחד תהי' תמיד כי תתגלג' וכל הגופים יעלו כל אחד בבחינת חלק הנפש אשר השלים בו כנודע ליודעים חן ובכן לא אבדה תוחלתי מה' ולכן מה שאמרה נפשי חלקי ה' גם הגופים יתהנו בדבר:
או יאמר ראה נא טובי חסדו יתברך כי יקרה ייטיב לרבים יחד עם שלא יצעקו אלה בשביל אחד אשר בכל נפשו ידרשנו בקרב העם ההוא כי בשביל אותו הנפש ייטיב יתברך לכל השאר וזהו טוב ה' לקוו ל' רבים לנפש ל' יחיד כי בעד נפש אחד דורשת לה' ייטיב ה' לקוו רבים אשר עמה.
או יאמר טוב ה' לקוו בלב גם שלא ידרשוהו בפיהם כי זכותא דרבים עדיף וגם הוא טוב לנפש היחיד כשתדרשנו אמנם על הגלות אין ראוי לעורר ולהרבות תפלה עד שתחפץ כנודע רק ישתדל איש להיות צדיק וייחל אליו יתברך וידום כי יבטח שלא ימנע מלהושיע שכינתו ואגבה נושע גם אנחנו וזהו טוב ויחיל וכו' והוא בשום לב אל וי"ו שבויחיל שהיא מיותר' ואל סמיכות המשך הכתובים. ולבא אל הענין נזכירה מאמר ר' יוחנן דאמר לרבי חייא בר אבא דחליש חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן אמר ליה הב לי ידך יהב לי' ידיה ואוקמיה וכן ר' חנינ' לר' יוחנן. וראוי לדעת האם יאמר מעשה לעושהו לא תייסרני וכמה תכופר אשמת דבר אך אחשבה כי אין זה כ"א על יסורין שבלי עון ירוצון ויכוננו לקבל שכר הם אלה דבריו לא הן ולא שכרן לו' ואם על אשמת דבר המה פריע' חוב בהן: אך אם לקבל שכר שהן יסורין של אהבה לא הן ולא שכרן ועל כי הוא יתברך למתנה טובה חשבה להפליג שכרו אינו דרך ארץ יאמר חומר ליוצרו אי אפשי במתנתך ע"כ עזרו בזכותו בתמוך בידו באמור הב לי ידך וע"י עזר אשר לא ניתנה לו המתנה יוסר המסוה להורות שאינו חפץ בהם וענין זה הטמין ברמז הגמרא באומרו אין חבוש מתיר עצמו והנה ממוצא דבר מצאנו ראינו כי יש לאל ידי צדיק לבלתי קבל יסורין של אהבה משא"כ של תוכחות על עון וזה יהי' ענין הכתובים והוא אשר אמרנו כי עם היות שטוב ה' לקוו וכו' עם כל זה על הגאולה ועל התמור' מעבדות לחירות אין לנו לעורר בתרועות וצעקות כעל יתר צרות המתרגשות שמתריעין וצועקים עליהם כי אין לעורר את האהבה עד שתחפץ כ"א שיכין אדם עצמו בכשרון להיות טוב בעיני ה' ויקבל ויהי' דומם גם כי יראה צרות באות עליו וזהו טוב כו' לומר יהי' האדם טוב מוכן לקבל תשועה ויחיל וגם אם יצר לו ביסורי הגלות וזולתם יהי' דומם ומקבל וזהו ודומם ומה שאמרתי ויחיל הוא לתשועת ה' והוא מאמרם ז"ל כי בכמה מקומות מצינו שתשועתו תשועתן של ישראל כי משכון גדול יש לנו כי לא יניח שכינתו וע"י כן נגילה ונשמחה בישועתו כי בהושיע שכינתו הוא יושיענו וזה יאמר מה שאמרתי ויחיל הוא לתשועת ה' כי ישועתו של הקב"ה היא תשועתנו ומה שאמרתי על היסורין המתהוים בינתים ודומם שידום ויסבול הלא הוא כי לא יבצר מהיות או יסורין של אהבה או של תוכחות על עון אם בהיותך טוב כאמור יצר לך צער יסורין אל תגעל בם לומר לא הן ולא שכרן כי הנה טוב לגבר כי ישא ויקבל עול יסורין ולא יאמר לא הן ולא שכרן וזה בהיות בנעוריו שיש בו כח כלומר שאם לעת זקנה יאמר לא הן ולא שכרן לא יאשם והנה רז"ל נתנו לנו סימן לדעת סוג היסורין באומר' כי כאשר יש בם ביטול תורה אינן יסורין של אהבה וזה יאמר הלא אמרתי שיהי' האדם טוב שהוא גדר צדיק גמור ועם כל זה לא ימנע מלקבל יסורין בהיותו טוב שהוא צדקת עשות לפנים מן השורה כד"א ועשית הישר והטוב וארז"ל זו לפנים משורת הדין כי טוב לגבר שיקבל עול יסורין זה הוא כשהיסורין לא כבדו עליו ואין בהם ביטול תורה כי אז הם של אהבה:
ישב בדד וכו' אך אמנם אם ישב בדד שאין איש מבטלו מלמודו ועכ"ז וידום מן התורה מחמת כי נטל והכביד עליו עול היסורין הנזכר שאז אינן של אהבה על סוג זה איני אומר דרך עצה שישא ויקבל עול יסורין בנעוריו שלא יאמר לא הן ולא שכרן כי גדר זה אינו בידו למונעו כי פורע חובו הוא ואז יתן בעפר פיהו להתודות בכריעה והשתחויה על עפר ארץ אולי יש תקוה לסלק' מעליו עי"כ או אם יתמידו עד תום קצבת המירוק הצרי' אל אשר העוה לפי גזרת אל דעות ה' והן זאת אם יהיו היסורין שלא ע"י בעל בחירה אך אם הם ע"י אויבים בני אדם המשעבדים ומכים אותו אשר הם גדר הגדול שביסורין כי הוא ית' לא ישנה בחירתו כי הבחירה חפשית וכמאמרנו על מאמר נ"נ ומאן הוא אלהא די ישזבנכון מן ידי שהוא למה שאני בעל הבחירה כנלמד מספר הזוהר כי ע"כ יעץ ראובן להשליך את יוסף הבורה למען הצילו מבעלי בחירה ולתתו בין נחשים ועקרבים הנה אם היסורין אשר לגבר הנזכר אשר דובר בו הוא מבעל בחירה שאויב מכהו על הלחי וכיוצא א"צ לומ' שיסבול כ"א גם שיתן הוא למכהו לחי לקבל הכאתו אולי ישבע המכה בחרפה ההוא שהוא נותן לו לחי להכות וישבע בחרפה זו ולא יכנו כי ישבע לבו בזה:
כי לא יזנח כו' ראוי לשים לב אל שנותו את שמו ית' בפסוק זה כי בכל הקודמים נכתב שם הויה ישתבח לעד ובפסוק זה שם אדנות ישתבח לעד אך יאמר הלא אמרתי לך טוב להוחיל לתשועת ה' והלא תאמר מה היא התשועת ה' שאוחיל לה להושע גם אני הלא הוא כי לא יזנח השם הנזכר של הויה לעולם את שם אדנות היא שכינה שהיא כמרוחקת ממנו כי יזנח הוא מגזרת ריחוק כד"א והאזניחו נהרות ומאשר לא יזנח לעולם נבטח בזה להושע עמה כי הלא לנו היא ואנו לה ועל אומרו טוב לגבר כי ישא עול יסורין כו' ושיתן בעפר פיהו וכו' אם הם יסורין של עון ויתן למכהו לחי אם הם של בעלי בחירה כמדובר אמר אל תקוץ בתוכחת כי אם הוגה וריחם וכו' כאשר נבאר בס"ד:
כי אם הוגה וכו' הנה מאמר איוב צדק באומרו ה' נתן וה' לקח כמאמרם ז"ל כי כאשר נתן היה במדת הרחמים כך וה' עצמו הוא מדת רחמים היה כשלקח אך כי לא לינקם מהאדם הוא חפץ חלילה כי אם להטיב לו וביסורין מסיר מחלת נפשו מקרבו כי הן הם רפואתה ולא עוד אלא שאינו כמלך שלהטיב מתייעץ ביועציו ושריו וכשכועס להרע יכלה רעה מבלי יועץ אך לא כאלה חסדי ה' כ"א שלהטיב אינו נמלך בבית דינו ולהפכו נמלך כי ה' לבדו נתן וה' בהמלכת בית דינו לקח כי כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו והן אלה יהיו דברי המקונן מאשר ישיב איש ישרא' אל לבו להנחם ביסורין באומרו כי זה כלל גדול כי אם הוגה ורחם זה וזה הוא הוא כרוב חסדיו כי אין הצרה במדת הדין והרוגז והדר ירחם ויטיב במדת רחמים כ"א אשר הוגה ואשר ריחם שניהם כרוב חסדיו לרפא שבר ברוח ונפש החטאת והוא ענין ה' נתן וה' לקח והראיה כי כל כוונתו הוא להיטיב כי הנה לא ענה מלבו כי כאשר יענה ביסורין אינו עושה מלבו כי אם נמלך בבית דינו העליון מש"כ כשמטיב שיעשה בלי המלכה כמאמרם ז"ל ולא עוד אלא שה' לבד בלי המלכת בית דינו נתן וה' הוא ובית דינו לקח ואל ישיאך לבך לאמר כי לא להטיב הוא מביא היסורין לנקות חלאת העון כ"א לינקם מאשר חטא לו כי הלא לא יתכן כי מה האדם לפניו ית' כי הלא אין זה צודק רק בבא לינקם מגבור ממנו או כיוצא בו אשר היצר לו אך לא מאדם להבל דמה כי מה האדם שיחשיבהו לאוי' לו לינקם ממנו וזה אומרו כמתמיה ויגה בני איש ואל יעלה על רוח איש שוגה שיעשה כן הוא ית' להביא יסורין על בני אדם למען תחת רגליו כלם מדוכאים ונכנעים בל יצאו מתחת רגלי שעבודו ולפעמים יכה קצתם למען יראו הכל יקחו מוסר כי הוא ית' המלך האמתי וע"כ לא ישית לבו אל הלקות את האדם למעלה מחובו כי הלא זה לא יתכן כי הלא מה יתרון לפניו יתברך בזה והלא כלם אסירי כי אנה ילך איש מכל הנמצאים מרוחו הלא הכל אסירי ארץ והיא נקודה קטנה מכל ברואי העולמות אשר ברא אלהים ובה אסירים הכל ומי יוכל לצאת ולברוח מתחת שעבוד אשר רקעה על המים אם יקרא למי הים הגבוהים ממנה וישפכם על פני הארץ או יניחנה לרדת אל תוך המים כטיבעה אנה ילכו כל הנמצאים בה וזה אומרו כל אסירי ארץ שהוא כל הנמצאים הם אסירי ארץ וזה הפירוש מוכרח על כרחנו כי הנה מלת כל אינה נמשכת אחר אסירי ארץ כענין כל האסורים בבית הסוהר האמור ביוסף כי ננקדה מלת כל בשו"א קמץ יפה בחולם שהוא מוכרת כד"א ברך את אברהם בכל מעשר מכל נתתי לכם את כל ובכן טעמו פה טרחה הפך טעם מק"ף שבכל הנקוד בשו"א קמץ:
להטות משפט וכו'. הלא עדין לא יבצר מבעל דין לחלוק ולומר אולי גודל היסורין אשר יראה האדם שהוא יותר מכדי רשעתו ומה גם הגליות המר הלא יביא את האדם להרהר ולומר מי יודע אם לא היינו כל כך חייבים אלא שכיון שניתן להם רשות מוסיפים ואין מוחה או כחות הטומאה אשר יעשה האדם בהתעותו והן הם המכים וממקים אותנו כיון שניתן להם רשות אולי יוסיף על החיוב אמר הנה זה לא יתכן כי הלא הוי דן קל וחומר ואמור נא להטות משפט גבר וכו' והוא כי הנה ידענו כי אלהים נצב בעדת הדיינים למען לא ישלחו הדיינים בעולתה ידיהם להטות משפט גבר חלילה כי ע"כ צריך יתן הדיין אל לבו כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו וכאלו חרב וכו' ואם כן אמור מעתה כי אחר שהוא יתברך כביכול שם פניו להתיצב בעדת הדיינים לבל יטו משפט איש כל כך הוא שונא הטיית המשפט ואיך יחפוץ חלילה לבלתי שים לב אם בריב אשר לו יתברך עם אשר חטאו לו לא יראה ברע אשר יעשו פוקדי העונות ליפרע מהם יותר על מה שהם חייבים זה לא יתכן חלילה מעול וזה אומרו כמתמיה להטות וכו' לומר בשביל להטות משפט גבר שלא יטוהו הדיינים המשפט הנזכר הוא נגד פני עליון כי שם נצב בעדת הדיינים לבל יטו משפט גבר ולעות אדם בריבו של עליון שיש לו עמו על אשר חטא לו היתכן כי ה' לא ראה ויעזוב את החוטא בעל ריבו ביד שוסים וילקוהו כפלים בכל חטאתיו זה לא יאמן חלילה וכמאמר רבינו ז"ל כי לא היה כח לאויבים לשלוט בצדיקים בזמן החורבן עד שהסכימה מדת רחמים עם מדת הדין וזהו שורש אמת במשפטו יתברך ולא ינגד לזה מאמרם ז"ל כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע כי הלא לעומת זה ידענו כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אך אמנם כל דבריהם האמת והצדק ואשר אמרו כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' הלא הוא כי אם ישלח הוא יתברך מלאך משחית לפקוד עון ידוע על עיר או ממלכה אחת יודיע לו את אשר ימית מהם הנוגעים אל העון ההוא ויראה המשחית בצדיקים בדין העון ההוא אך במצחות האנשים הצדיקים ההם יראה עונות זולת זה אשר יראה לו שעליהם ראוי לפגוע בם ישלח ידו ויכה בהם כיון שניתן רשות ואז מתבקר פנקסו למעלה כיון דאיתרע בפגעו בו המשחית ואז יומת בדין על פי הנמצ' כתוב בספר והוא ענין מאמרם ז"ל דבר בעיר כנס רגליך ויש מכסה מצחו ואביי סכר כוי שהוא לבל יזדמן לפניו המשחית ויראה זכר מעשיו אשר לו עון ויתעורר להכותו ואז יבוקר פנקסו ויפול בנופלים וזה שלא היה אם נסתר מנגד פניו:
מי זה וכו' אחרי דחותו כמווכח כמה דברים המנגדים אל צדק משפטו יתברך גם כי יתחמץ לבב אנוש על כובד משא יסוריו כי יצר סמוך יתן בלבו כי גדלו יסוריו על אשמותיו ראה והנה כי עוד חזון ליצה"ר לחמץ לבב אנוש יעמוד בדבר רע ולדבר ולומר למה זה ענש יענש כל עושה רע והלא א' מיסודי תורת ה' הוא כי אין דבר נעלם מיוצר הכל יתברך לעד וא"כ אחר כי יודע אלהים את כל מעשה האדם אשר יעש' אם טוב ואם רע הראוי כי לא ייטיב ה' לטובים ולא ירע לרעים וחטאים כי מוכרחים הם במעשיהם כי מי יעצר כח בבחירתו לשנות מידיעתו אשר ידע יתברך והנה זאת שאלת הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה אלא שהשיב כי קצור קצרה דעתנו מהשיג דרך ידיעתו יתברך כי היא חכמתו ובלתי נפרדת מאיכותו ואין ספק שהידיעה אמת והיא בדרך שלא תכריח וקוצר דעתנו מעכב ביד שכלנו לדע' איכה ידע אל ולא יוכרח האדם במעשיו ואני בעניי שמתי לבי להבין בדבר ואכתוב באר היטב בשערים אשר לי ואשר נתן אלהים בלבי לענות בו אחר אשר הארכתי למעניתי שם בידים מוכיחות ובראיות נכוחות למבין: כלל הדברים הוא כי הלא נמצאו בו יתברך בחינות מוחלקות. אחת בחינת מחשב'. ב' בחינת דבור. שלישית בחינת מעשה. וידוע לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שאינן שוות כי בחינת המחשבה היא עליונה עד אין קץ לדקות רוחניות קדושתה ותשתלשל עד בחינת דבור ומהדבור ישתלשל יותר עד יבא לפועל מעשה והוא ענין מאמר' ז"ל על קושיות אומרו יתברך בראשית ברא אלהים ואח"כ נאמר ביום עשות ה' אלהים אלא בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין ואח"כ שיטף מדת רחמים והלא יקשה כי הלא ברא אלהים נאמר ואיך הוא מחשבה. אך הוא כי דבור ראשון הוא בחינת מחשבה כנודע ליודעים חן והיתה בריאה דקה ורוחניות כמעט שע"כ הוצרך לתת ממשות מה ביום השני כאומרו יהי רקיע שאמרו ז"ל יחזק הרקיע שהוא כמבואר אצלנו שיהי' בו ממש שיתלבש ע"י השתלשלות מחשב' אל דבור ומהדבור ישתלשל לעשיה וזהו בדבר ה' שמים נעשו שע"י דבור נקנה מציאות עשיה מה שא"כ ע"י מחשבה וע"כ נאמר אח"כ ויעש אלקים את הרקיע. קנצי למילין כי אין מבוא לעולם השפל וברואיו החומריים להתפעל ממה שהוא במחשבה לפניו יתברך עד יבא אל גדר דבור ובכן באנו אל הענין והוא כי הן אמת ויציב כי ידע אל כל מעשה בני האדם אך למה שהיה במחשבה שהיא דקות עצום מאד גם שלא יבצר שלא ישתנה למטה מאשר ידע יתברך עם כל זה למה שהאדם מחומר קורץ ואינו מתפעל להיות מוכרח במעשיו במה שלא יצא ממחשבה אל דבור ומה מתקו דברי רז"ל באומרם שארבעים יום קודם יצירת הולד אומרים לפניו יתברך טיפה זו מה תהא עליה עשיר או עני חכם או טפש ואלו צדיק ורשע לא קאמר כי בנועם מליהם אמרו מאמרנו זה כי צדיק ורשע לא קאמר לומר כי באמירה הדבר תלוי להיות מוכרח וזהו צדיק ורשע לא קאמר כי גם שהיה יודע כיון דלא קאמר בפה אין אדם החומרי מתפעל ממנה וזה הדבר אחשבה הנביא ירמיה דבר מפי עליון כמדבר נגד האומר שמחשבתו פועלת באדם להכריחו ואמר כמתמיה מי זה הוא אמר שבא לכלל הויה ופועל מה שה' לא צוה כ"א שהיה יודע בלבד שהיא מחשבה לומר שאינו בא לכלל הויה זולתי ממה שיוצא ממחשבה אל דבור וזהו מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כלומר כי בשום דבר שהוא יתברך היה מהוה בעולם לא היה מתהוה ממחשבה אל עשיה והויה בעה"ז שהיה מצוה יתברך ואומר יהי רקיע יהי מאורות אך לא מדקות המחשבה אל הויה כי אין גשמיות העה"ז מתפעל ממחשבתו יתברך וא"כ נחה שקטה הקושיא כי גם במעשה בני האדם מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כי צדיק ורשע לא מאמר וקרא אל ענין שיעשה הרשע רעות ואל מעשה הצדיק טוב בכוון עצום מאד והוא כי אין נקרא החוטא רשע בעון אחד ולא בשנים עד ישלש כנוד' כי הוא יתברך מעביר ראשון ראשון אך לא כן הצדיק כי במצוה אחת אש' יעשה יקרא צדיק כי משנה שלמה שנינו העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ וכו' ובזה בחכמה הטיב אשר דבר באומרו מפי עליון כו' הרעו' והטוב דהיינו מאמר הגמ' ואילו צדיק ורשע לא קאמר שא' דיבר אלהי' שתים זו שמענו כי רשע אינו נקרא בעבירה יחידית והצדיק מצוה אחת די לו ליקרא צדיק:
מה יתאונן כו' אחרי אומר כי טוב לה' כי הפליא חסדו לנו שהשאי' לנו שריד כמעט כי גם הפלא את מכותינו לא כעונותינו גמל עלינו כ"א למטה מאשמותינו כי חסדי ה' היו מה שלא תמנו כלנו שלא כלה את כל ישראל בקנאתו על רוב עונותם באופן כי אשר היה נפשו לשלל היה כמוצא שלל רב כאשר אמר הוא יתברך לברוך בן נריה בשאלו נבואה אמר עתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת באשר העיר את לבנו כמדובר הנה הנפקות' היוצאת היא כי עלינו לשבח לאדון הכל שנתן נפשנו בחיים ולא מתנו מרוב מרדנו כי מעתה מה יתאונן ויתעצב איש אל לבו אחר שהוא והיתה לו נפשו לשלל חי ולא מת בעונותיו וש"ת הלא זה יצדק בהמון העם אך אם צדיק יהי' הלא יתאונן וכן על יסוריו והגלות והנה ענין זה גם לברוך כי צדיק היה אמר לו ה' ברוך הוא והית' לך נפשך לשלל ושלא יתאונן ויאמ' אני ידעתי נפשי כי מטוהרה היא ולא חטאתי ואם זולתי חטאו אל אאשם אני לזה אמר גבר על חטאיו כלומר היתכן שלא חטא לפחות שוגגין והוא לא ידע ואשם והוא מאמר יעקב שמא יגרום החטא כלו' שוגג ולא נודע אליו חטאתו וזהו גבר על חטאיו כלו' האם הוא גבר כלומר שהוא צדיק גובר על יצרו יהי' על מזידין אך אם גבר על חטאיו גובר בהן ואולי עליהן לוק' שהקב"ה מדקדק עמו כי צדיק הוא כ"ש כי זה הוא לפי סברת המתאונן כי צדיק הוא אך איננו צדיק בעיניו רק טרם יחפש אך נחפשה דרכינו אנו והוא ואז ונשובה כי כמונו. או יאמר אחר הטענות הנז' העולה מהן כי מה שראוי יתאונן ויתלונן מי שהוא אדם מרגיש שאינו בשובו לעולם והוא חי שאינו הוא כמת הבלתי מרגיש רק חי מכיר ברשעו וגם הוא גבר לגבר על יצרו המייעצו להתייאש מן התקוה כמדובר למעלה הלא הוא על חטאיו ולא על משפטי ה' ושעור הענין מעתה מה ראוי יתאונן עליו בעל ג' תוארים אדם חי וגבר מה יתאונן על כרחו רק על חטאיו כי הם הסבו רעתו ועליהם יתעצב אל לבו:
או יאמר ויבא על נכון אומרו נחפשה וכו' לשון רבים ולא כפסוק הקודם שהוא בלשון יחיד לומר אחרי ששללנו כל הטענות הנזכר מה נשיב אל איש הרואה את עצמו חי וצדיק הנקרא חי באמת אשר דברי תלונתו הם גבר על חטאיו כלומ' גבר הגובר על חטאיו שהיא מתאונן נעצב ומתלונן ומה ידכאנו ה' ע"כ אמר מה יתאונן אדם חי הוא הצדיק באומרו שהוא גבר על חטאיו ולמה לקה כי הלא אין חפץ ה' יאמר הצדיק שלום עליך נפשי ומה לי אם חברי רשעים רק ענוש יענש על שלא ימחה בזולת או לא ישיבם עד ה' וזהו נחפשה דרכינו ל' רבים כי כן ראוי לעשות לצדיק:
או שעור הענין מה יתאונן ויתעצב אדם חי ואשר הוא גבר מה בצע לו שיתאונן על חטאיו של עצמו ולא ישית לב על זולתו וטוב לו ישיב גם את הכלל וזהו נחפשה כו' לשון רבים ויכלול את עצמו עמהם לבל יבושו ולא יאמר תחפשו דרכיכם כ"א נחפשה כאלו גם הוא חטא כהם עם היותו צדיק נקרא חי וגבר כמדוב':
או נחפשה וכו'. הנה עד כה באתי בחקירות על ההשגחה בחשבי כי גבר עונשי על אשמתי ואומר אבד נצחי וכו' כי כמעט אבדתי בבואי בחקירו' על ההשגחה וברוך ה' כי יצאתי בשלום כי זאת אשיב אל לבי ולא יתייאש מן הרחמים אודה לה' כי אדרבה חסדי ה' היו לי כי לא תמנו לגוע לפי אשמותינו ועל יתר החקירות השבתי ככל הכתוב לפני ויחשוב אני רואה כי לא זו הדרך ליכנס אדם בחקירות על צרותיו על דבר ההשגחה כענין איוב וכיוצא טרם יחפש דרכיו כן יהיה צדיק בעיניו ובחקירתו יהיה עדי אובד וזה יאמר נחפשה דרכינו תחלה ואח"כ נחקורה כי לא נחקור החקירות רק אחר שנחפש' דרכינו כי אז נכיר כי לא טהרנו מחטאתינו ואז ע"י החקירות הנזכר נשוב' עד ה' מה שאין כן קודם החפוש:
או יאמר נחפשה וכו' הנא תאמרו כי צדיקים אתם כי בשום עיניכם על דרככם יעלה על רוחכם כי שלמים אתם ככתוב אצלנו בביאור משלי שאומר איש הלא חסיד אני כי אני תפלתי לא אחסור יום יום ערב ובוקר ובהזדמן לי פרוטה ועני לפני לא אמנענה ממנו ואת מי עשקתי ואת מי רצותי וכו' ומי יתן כל עם ה' כמוני והלא יקרני כמקרה הלוקח בהקפה מן החנות כמבואר שם וזה אומרו נחפשה דרכינו כנראה לנו כי טובים הם כלו' כי הלא נמצא כל צדקותינו כבגד עידי' ואחרי כן ונחקורה על מה שכמעט שכוח מאשמותינו וגם לא נשוב מיראה רק מאהבה וזהו עד ה' כמדובר אצלנו בחבצלת השרון על מאמר גדולה תשוב' שזכיות וכו' שאומרו עד ה' הוא מאהב' כי אז מגעת את השב עד כסה"כ:
או יאמר ענין רב הונא דתקיפי לי ת' דני דחמרא שא"ל תלמידיו לעיין מר במילי' וא"ל ומי חשדינא בעינייכו א"ל מי חשיד קב"ה וכו' א"ל אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא א"ל הכי שמיע לן דלא יהיב מר שיבשא לאריסי' וכו' יהב ליה וחזר היין כבתחלה או שנמכר כשער היין והנה אם לא היה חוקר ודורש לתלמידיו וסמך על עצמו שלא מצא בו עון לא היה מתקן עונו כי לא היה מתגלה אליו ולא היה שב ממנו וזה יאמר נחפשה אנו דרכינו תחלה ואח"כ נחקורה מהזולת אם לא נמצא כרב הונא שחקר ודרש מתלמידיו על ידי כן ונשובה עד ה' מה שאין כן אם נסמוך על עצמנו: או נחפשה דרכינו ומעשינו ואחרי כן ונחקורה ברעות שבאו עלינו אם הם מקבילות אלו לאלו ונשובה עד ה' שהוא בהעריכנו מערכת העבירות מול הצרות בל נשוב מחמת הצרות שהוא מיראה רק מאהבה שהוא עד ה'. ושעור הענין כי השב לשתשמע תפלתו צריך ג' דברים אחד להכיר רשעו ולא יכירנה עד יחפש ויחקור שאל"כ יעלה על רוחו כי צדיק הוא. ואחרי כן יתחרט בלבו ולא מיראה רק מאהבה ואז יקרא צדיק גמור. שלישי' יתודה ולא שיצעק בפיו שחטא ופתלתול ועקש לבו ואז תשמע תפלתו שאל"כ רחוק ה' מרשעים ועל הא' אמר המקונן כמדבר בעד איש ישראל הנה אחרי נותנו אל לבו כל הטענות הנז' שהכל הוא נמשך אחר אומרו זאת אשיב אל לבי וכו' שכל זה הוא מה שהוא משיב אל לבו לבל יאבד תקוה ח"ו ואמר הנה כלל דברי אל לבי היה מה יתאונן כו' לכן נקרבה עד ה' ע"י תשובה בל ירחק ממנו ואז יתעשת לנו והתשובה היא נחפשה וכו' להכיר החולי כי הרשענו בל יעלה על רוחנו כי צדיקים אנחנו ואח"כ השנית והיא ונשובה עד ה' שהוא מאהב' כמדובר ולא לשירפאנו מהצרות ואח"כ ודוי ובל נצעק בפינו חטאנו ולא כן לבנו אמרתי נשא לבבנו אל כפים שאצ"ל שאיננו חושב יצרנו לעשות רע כי אם שגם כל הרהורו למעלה מן העבים וזהו נשא לבבנו הכולל שני יצרים אל כפים הם העבים שלא יהרהרו במה שלמטה רק כאלו הוא למעל' והרהורו הוא אל אל בשמים:
או יכוון מאמרם ז"ל שבתפלה צריך יהיו העינים למטה והלב למעלה וזהו נשא לבבנו וכו' וענין הוידי וההכנעה היתה אל אל למה שהוא בשמים שנסתלק מהארץ לרקיע בחרבן כלומר הלא קרבנו אליך כאומרו ונשיב' עד ה' הוא עד כסה"כ ולכן למה יהי' אל בשמים ולא יתקרב גם הוא אלינו ומה נאמר לו בכוונה הנזכר הלא הוא הוידוי לומר נחנו פשענו ומרינו וכו' והוא בהזכיר מז"ל שאומרת השכינה כל עוד שאני עם בני אני שומרם שלא יקנו שם רע ושעל כן נגדרו מן הזמה במצרים ובזה יאמר שנתפלל אל אל על שהוא בשמים שנסתלק אז ממנו כי הנה על ידי שחסרנו חברתך נמשך שפשענו ומרינו וזהו נחנו בלא אל"ף כלומר שהאח' יתב' איננו אתנו וע"כ פשענו ומרינו ולא די שלא שמרתנו מן החטא כי נסתלק' כי אם שאתה לא סלחת ולא תאמר שסלחת והראיה כי לא מסרתנו ביד האף כי לא היה מבחין ולא משאיר איש ועשיתי בעצמי הצרה לרחמכם וכאשר כתבנו למעל' שלא עשה באף רק שהעיר את בת ציון או שנאץ מלך וכהן אך לא פעולת ההרג כי הלא אם דרך חמלה היה למה סכותה באף ותרדפנו ואח"כ הרגת ולכן הנפקותא היא כי לא חמלת כי אלו היית חומל היה מספיק ברדיפה או בהריגה אך בהיות שתיהן יורה כי לא חמלת כי הלא במית' ב"ד היו בוררין מיתה יפה ואתה לא עשית כן לפי הנראה כי היתה רדיפה ואח"כ מיתה יראה חלילה כנקמה ושמא תאמר כי מה שלא ריחמת אחר התפלה והוידוי היה על כי סכות בענן לך מעבור תפלה אם כה תעשה ח"ו הלא סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים וכמה התפלל דוד על כך בל יהיו כל ישראל מוכרי רבב למען ידעו גוים אנוש המה סלה ואל תסתיר פניך ממנו לבלתי שמוע תפלתינו ואנו אין לנו זולת זה ירושה מאבינו הקול קול יעקב הלא נהיה למרמס בלי תקומה ח"ו והלא פצו עלינו פיהם כל אויבינו ולקחו הם הקול אשר הוא חלקנו ואם לעומת קול לא תעמוד קול יעקב כטיט חצות יחשבונו בראותי כי פצו עלינו פיהם הוכפלו צרתי כי הייתי כמי שיש לו פחד ופחת יחד והוא כי יש עומד במרחב ומפחד מפחד אויב וינוס ויפול אל הפחת והנה בהיותו בפחת כל צערו הוא היותו כלוא אך לא היה פחד אך היות בפחד בעמדו בתוך הפחת צערו כפול מאד אמר כי שניהם היו כא' במה שהיו לי שני דברום כיוצא בהם והם השאת והשבר השאת הוא סבלנו' (א"ה לא כתי' השאת בשי"ן שמאל רק בשי"ן ימין והוא ל' שאייה ולא לשון משא וסבל ועכ"ז יש אם למקרא לקרוא גם בשי"ן שמאלית) מה שפצו עלי פיהם והשבר שהיו משברים אותי בפועל ע"כ בהיותי נבוך על צרתי וגם תפלה לא שוה לי והצרה היתה כפולה מבלי שית לבי להוריד דמעית הנה מאליה פלגי מים תרד עיני. או שעור הענין הלא הם נטלו ברכתינו היא הקול כי פצו עלינו פיהם וכו' והנה פחד ופחת היו לנו כמי שתוך הפחת וגם שם ירא וחרד כן היה לנו השאת שאתה ה' סבלת כל אשר יעשו אויבינו שמור' שמאסתנו ומזה אנו יראים עם היותנו תוך פחת השבר שיברונו. משיב הוא יתברך ע"י הנביא כי כל הקינה מאתו יתברך כתבה ירמיה ואומר צר לי על שבריכם כי פלגי מים תרד עיני על הנוגע לכם וזהו על שבר בת עמי כד"א מי יתן ראשי מים וכו' אז משיבים יש' ואומרים עיני נגרה ולא תדמה לעולם מאין הפוגות שאין אנו רואים רפיון הצרות בינתים לנוח מלבכות בין זו לזו שמורה כי רחקת ממנו ועל אלה אני בוכיה משיב הנביא ואומר אל תראי כי לא לעולם ירחק ממך רק עד עת פקוד' האויבים וזהו עד ישקיף שהיא השקפה לרעה כי יום נקם בלבו ואז וירא וירחם ה' משמים כי שערי דמעתך לא ישבו ריקם:
עיני עוללה וכו'. הנה אמרו רז"ל במדרש חזית על פסוק בנות ירושלים מלמד שירושלים היא מטרפולין לכל המדינות והוא כי דעתם ז"ל שאומרים בנות ירושלים הוא כמה דאת אמר יריחו ובנותיה שהם הכפרים שסביבותיה ודעתם ז"ל שכנסת ישראל מדברת עם כל העמים ואומרת אליהם שחורה אני ונאוה בנות ירושלים שהם בעלי כל מדינות שבעולם ואיך קראם בנות והם כרכים ועיירות גדולות אלא שכלן ככפרים לפני ירושלים שהיא מטרפולין לכל המדינות ועל דרך זה יתכן יהיה פה אומרו בנות עירי על כל סביביו צריו מכל מדינות שסביבות ירושלים והוא כי הנה אמר המקונן למעלה צוה ה' ליעקב סביביו צריו וביארו שהוא צוה ה' לשיהיו ישראל נקראים בשם יעקב שהוא בהיותם בלתי כשרים שיהיו סביביו צריו וכן היו כרצועות מלקות ליסרנו לשוב מרעתנו עד ה' אלהינו היו אויבינו הם העמים אשר סביבותינו. ונבא אל ביאור הכתוב והוא כי אחרי דברו כל הדברים שאפשריים להועילנו מצרותינו. א' תשובה כאומרו נחפשה דרכינו וכו'. שנית תפלה כאומרו נשא לבבינו אל כפים. הג' וידוי כאומרו נחנו פשענו ואמר שכל זה לא הועיל בגלות הלז המר והנמהר וע"ז נתרעמנו באמו' סכות באף כו' ועל הכל על התפלה והיתה התלונ' כפולה באמור כי אתה סכות בענן לך מעבור תפלה ימשך כי סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים והם שהקול אינה שלהם לקחוהו ממנו ופצו עלינו פיהם ואבכה על סובלך זה ועל שברי כי פחד ופחת היה לנו השאת והשבר אז פקח עיניהון ית' פלגי מים תרד עיני על השבר שהוא ענין מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על שבר בת עמי כלו' איני חושש על הנוגע אלי כי אם אליכם כי פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי שהוא מה שאמרו ז"ל על במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לבבליים אז בראותינו מאמרו יתברך כי דבר גדול הוא הדמעה כי הראה לנו כי כביכול לתקן שברנו אמר פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי אז למדנו כי זהו התיקון ותפסנו לעורר בבכי ואמרנו עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות כמדובר למעלה על פסוק צעק לבם אל ה' חומת בת ציון כאשר דקדקנו כי אוחו השם הוא שם אדנות והוא שכינה שאומר המקונן כמדבר אליה הנה צעק לבם של ישראל אל ה' גם שלא צעקו בפיהם את שאת חומת בת ציון כד"א ואנכי אהיה לך חומת אש אל תתני פוגת ורפיון לך על הנוגע לך ונבא אל הענין כי אומרים כ"י הנה אתה ה' אבינו עשי' עיקר מצערנו יותר מעל כבוד שכינתך שאמרת פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי שהוא מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם ולא אמרת על גאותה של מלכות שמים הנה עשית את שלך בחסידותיך גם אנו בעניינו נעשה את שלנו כי נעשה עיקר ממלכות שמים ולא על צערינו כי עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות שהיא על שמה שאמרנו לשכינה אל תתני פוגת לך שכך היא עושה כי אין נותנת הפוגות לה וע"כ מאן הפוגות עיני נגרה על צערה עד ישקיף השקפה לרעה וירא ה' הוא השגחת שם הרחמים עלינו משמים עתה אני כנסת ישראל אומרת כי מכל הנדבר פה מעל התיקונים האפשריים על צרתנו לתקן נפשי להרפא מאתו ית' העולה מן הכל הוא כי עיני שנגרה בדמע' הוא לבדה אשר עוללה ופעלה לנפשי לתקנה להרפא יותר מכל בנות עירי כי כל הגוים סביבי צרי שהם בנות עירי אמר אותם צוה ה' ליסרני לתקן נפשי ביסוריהם יותר העולה לנפשי מכלם לתקנם כי שערי דמעה לא ננעלו והיא המועילה יותר מן הכל:
נב
צוד צדוני וכו' הנה אמרתי שלא שוה לי תפלה רק דמעה ומי יתן והייתי בגלות החיל הזה כאשר בגלות מצרים שקולי שמעת בלי דמעה כי הנה זכורני בזמן שצוד צדוני שהייתי עתיד ליצוד במצרים מגזרתו יתברך לאברהם צדוני המצריים כצפור שעל ידי גרעיני החטה נצוד בפח כן ירדתי להתכלכל ברעב שם ונשארתי במצודה רעה. או כענין מאמרם ז"ל בשוחר טוב שהיו כצפור ביד הצייד אם חפץ החיה אם חפץ המיתה על פסוק ומארצות קבצם וכו' והיו אויבי חנם שלא אשמתי להם רק היו אויבי חנם. או שצדוני בלי הוצאה הפך הצד צפור שמוציאה גרעיני חטה מה שאין כן אני שהכל היה מיוסף ובזכותו נתקיים ואח"כ צמתו ונדחקו בבור חיי והוא כי הנה הנביא קרא מצרים בור דכתיב שלחתי אסיריך מבור אין מים בו וגם בפסוק הלז יאמר בור על מצרים כי אחר שצדוני בה כצפור צמתו וצמקו בה חיי ואחר היותי שמה בצאתי ידו אבן בי והוא ענין מאמרנו על פסוק ופרעה הקריב ארז"ל קרב לא נאמר אלא הקריב שהקריב לבן וכו' ועל דרך הפשט יאמר שע"י חכמת טומאתו בו עשה שהשר שלו לא מן השמים ילחם עם שרנו בו כי אם הקריבו לישראל להלחם גם למטה עם ישראל שעל ידי כן כאשר וישאו בני ישראל את עיניהם ראו את השר נוסע ממקומו ומתקרב אליהם אז ויזעקו בני ישראל אל ה' ויענם על ידי משה לאמר אל תיראו וכו' וזה יאמר כי אחר שצמתו במצרים הנקראת בור חיי ידו אבן בי הוא השר לכתותני שהקריבו והשליכו עלי ונתחברה לי צרה אחרת סמוכה והיה כי נכנסתי בים עד שצפו מים על ראשי אז אמרתי נגזרתי אז קראתי שמך כמשז"ל שצעק נחשון בן עמינדב ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש והיה מבור תחתיות כי גם שמצרים נקראת בור הוא בור תחתית א' אך בים היו שני תחתיות תחת שעבוד מצרים ותחת מצולות הים והענין כי השר היה רוצה לעמוד בדין כי היינו עובדי ע"ג ואז מיד מבלי אבכה קולי שמעת עם היותי בלתי כדאי ועתה כהיום אל תעלים אזנך לרוחתי לשועתי שלא יהיה בלבד העדר ההעלם ועל דמעתי וזהו לשועתי ולא שתוציאני מיד מהגלות כי זמן קצבת רק לרוחתי שתרויח לי ויהיה לשועתי ולא מדמעתי:
או יאמר ענין תאות לבו נתת לו שהוא משל לשני אהובי מלך שהולך כל אחד לבקש שאלה מאתו ובהחיל הא' לדבר אמר המלך ידעתי את שאלתך כלך מדברותיך כי אעשה רצונך ואת השני עם שידע גם כן שאלתו ובהחילו הסכים לעשותו עכ"ז לא נמנע משמוע את כל דברי שאלתו עד תומו והנה אין ספק כי אהבת השני גדלה על אהבת הראשון כי בהשתעשע לשמוע דבריו ולא השתיקו כאשר את הראשון והוא מאמרנו ג"כ על פ' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי ועל פ' טרם יקראו ואני אענה שעם שאענה ואסכים לעשותו לא אמנע מלשמוע כי אם עוד הם מדברים אחר שאענה ואני אשמע ועל דרך זה יאמר פה אל תעלם אזנך כו' לומר אחר שקולי שמעת אל תעלם אזנך ופי' מ"ש קולי שמעת הוא לרוחתי ששמעת להרויח לי שהוא שהסכמת הרוחתי לעשותה ומה שאמרתי אל תעלם אזנך הוא לשועתי כי אחר ששמעת והרוחת לי לא תמוש משמוע את דברי שועתי:
ונחזור אל הדרך שהיינו בו כי בגלות מצרים מבלי נבכה שמעת קולי גם עתה אל תעלם וכו' ועוד הוספת להטיב לי אז כי עם היות שאז הקרבת ביום אקראך בצעקי אליך בראותי את מצרים נוסע אחרי וצעקתי אל ה' אז קרבת ואמרת אל תיראו כד"א אל תיראי התיצבו וראו וכו' ועם היות נפשי מלוכלכת בטיט עונות כמאמרם ז"ל שהיה השר של מצרים או' שיהיה מיכאל מורשה בעד ישראל ויעמדו לדין ולא היתה תקומה עד שהוא יתברך בעצמו נעשה בעל דין וירב עמו בטענות כבמדרש וזהו רבת ה' ריבי נפשי הנוגעים אל הנפש ואח"כ גאלת חיי שהייתי לפי הדין חייבת כמאמרם ז"ל על ויסע מלאך האלקים וכו' וכל הטוב ההוא עשית אז עמי עם שראית ה' עותתי שהייתי בלתי כשרה גם עתה שפטה משפטי עם אויבי כי הנה גם שאני אשמתי והייתי ראוי' אל הצלה הלא ראית ה' נקמתם שלא על עוברי רצונך הכוני רק דרך נקמה וזה אומרו כל נקמתם כל מחשבותם לי בשבילי להצר לי ולא לך ליפרע מעוברי רצונך זה הוא בפועל הנקמה אך בחרפותם שמעת חרפתם כל מחשבותם אינם לי רק עלי כלומר למעלה ממני שהו' אל אלקי כי לחרפך יכוונו וזה אומרו פה עלי ובפסוק הקודם אמר לי:
או יאמר ראית ה' עותתי וכו' ואמר עותתי על העוות שעשו אויבי לי ואמר הנה במצרים היית עד ודיין ובעל דין כי רבת ה' ריבי נפשי והוא דרכו יתברך שהוא העד הוא הדיין הוא הבעל דין אך אתה איני מבקש תהיה בעל דין רק עד ודיין כי היותך בעל דין איני צריך לאומרו כי מוכרח הוא כאשר אדבר והוא כי הנה ראית ה' עותתי ואתה עד ראיה תהיה גם כן דיין ושפטה משפטי שפוט המשפט הנעשה לי ע"י אויבי וטרם אענה אני מגיד טעם אל היות מוכרח תהיה אתה העד וזה משני טעמים א' כי ראית כל נקמתם מה שלא ראה את הכל זולתך. שנית כי כל מחשבותם לי ואין זולתך יודע מחשבת לב והם נידונים גם על המחשבה והיא כי תעלה עליהם כי כלה עשו ח"ו ביש' כי הלא זולת נקמתם כאשר הרגו עתה כל מחשבותם לי גחלת הנשארה לכבותה באופן שבהצטרפות מחשבה ומעשה כאלו עשה כלה ח"ו ומה שאין צריך לומר שתהיה בעל הדין הוא כי הנה מאליך אתה הוא הבעל דין כי הנה שמעת חרפתם כל מחשבותם אינם לי בחרפה אשר חרפונו רק עלי הוא על השכינה שעלי נמצא כי בשותפות חטאו לך ולנו ואם כן שותף נעשה בעל דין גם על חלק שותפו מתוך שדן על חלקו:
שפתי קמי וכו' אמר הנה אלה חטאו בדבור ובמחשבה זולת הנקמה הנזכר שעשו בפועל כי הנה שפתי קמי והגיונם שהוא דבור והגיון לבם שהוא המחשבה עלי כל היום וגם שמחים לאיד כי שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם כי זמירות היו להם צרותי שמשתעשעים בצרתי וברעתי וידוע ענין בנפול אויבך אל תשמח וכו' והנה המעשה ודבור ומחשבה די לי שתתן להם גמול ה' כמעשה ידיהם בלבד גם שלא תתן להם כדבורם ומחשבותם אך בזאת שיהיה להם כלומר ולא תניח הגמול לדור אחר כ"א להם כמעש' ידיהם אשר עשו הם והנה דרך אדוני' שיש להם עבדי' שהם מנגינתם ושעשועם במשכבו' מבטחם לחוס עליהם ולהטיב להם אך ראה ה' כי שפתי קמי בדבור' והגיונם בלבם הוא עלי כל היום להיותם עלי כל היום להשתרר ולהצר עם היות ששבתם וישובם בבתי משושם וקימתם במעלותם אני מנגינתם וזמרם כי ישמחו ברעתי ושחוק להם אהיה להשתעשע בי והנה ידוע כי מחשבה רעה מצרפת למעשה וזה אומרו למעלה ראית ה' עותתי שהוא במעשה בלבד ועפ"י זה שפטה משפטי אמר עתה במ"ה איני מבקש תדינם על המחשבה עם שלהם היא כמעשה רק תשיב להם גמול ואבקש ממך ה' יהיה כמעשה ידיהם בלבד ולא כמחשבה כ"א תתן להם מגינת לב על מחשבת לבם הנה תאלתך להם אשר אליתך באמרך ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך הנה אותה האלה שלהם:
או שיעור הכתובים על דרך זה תתן להם גמול המעשה אך לא המחשבה אך גם שלא תשיב גמול על המחשבה לפחות תן להם מגינת לב שידאגו בלבותם על תאלתך העתידה להם אשר היא כי תרדוף באף וכו' ומדאגה מדבר זה יקל מעלינו מהיות שפתותם והגיונם עלי כל היום ולא אהיה מנגינתם:
